רשומות

צייטגייסט (החיים ביום אחד)

לקראת סופו של הסרט "החיים ביום אחד" שיפתח השנה את פסטיבל "דוקאביב", מופיעה סצנה הנראית כאילו יצאה מהסדרה "מחוברות". בסצנה, צעירה אמריקאית יושבת במכוניתה בשעת לילה מאוחרת, בעוד סופת ברקים משתוללת בחוץ, ומספרת למצלמה, כמעט בבכי, כיצד כל היום חיכתה שיקרה משהו מיוחד ששווה לתעד. משהו שיהיה מעניין ומרגש וראוי מספיק בכדי להיכנס לסרט. אבל שום דבר כזה לא קרה והיא רק עבדה כל היום, למרות שזה יום שבת. ואז דבר מדהים מתרחש, מעצם התיעוד העצמי והידיעה שאת המונולוג הזה יראו בפוטנציאל מיליוני צופים, מצב רוחה של הצעירה מתרומם. התיעוד העצמי הופך לשיאו של היום האפרורי שעברה, כמו גם לאחד הרגעים היפים בסרט. סצנה זו היא במובן רב דוגמא לאחת מהתופעות הבולטות והמעניינות של תקופתנו - הצורך הקיומי בשיתוף. צורך שהפך עבור רבים לדרך חיים כמעט בתרבות ה"ריאליטי" והווב 2.0. האתר YouTube הוא מהפופולאריים שבאתרי השיתוף, וביולי האחרון התבקשו משתמשיו על ידי הבמאי זוכה האוסקר קווין מקדונלד והמפיק רידלי סקוט ("בלייד ראנר") לתעד את עצמם בתאריך ספציפי אחד, שבת, ה- 24 ליולי ...

עשינו תינוק

תמונה
רולאן בארת בחיבורו "המסר הצילומי" טען שהצילום (העיתונאי) אינו תוצר בלבד, או מבנה מבודד, אלא אובייקט בעל אוטונומיה מבנית, שיש להתייחס אליה בבואנו לנתח צילום. מבנה זה מורכב מהאספקט המילולי של המסר הצילומי בהתבסס על הפרשנות הנלווית אליו בדרך כלל, והאספקט הצורני, כלומר, האלמנטים החזותיים הקיימים בצילום עצמו. בארת, כמו תיאורטיקנים נוספים שעסקו בתרבות החזותית דוגמת מיטשל וברג'ר, הבחין למעשה שכל דימוי ניתן לפרשנות תוך התבוננות בכוונת יוצריו מחד, האופן בו הוא נקרא ע"י צרכניו מאידך, והקשר בין השניים. או במילים אחרות, ישנן דרכים רבות לפרש דימויים חזותיים, וחלק מהפרשנויות הללו הן למעשה מיתוסים, שלעיתים מסתירים את האפשרות לפרשנות מיידית, נוקבת יותר. צילום מסך נפתח אפוא בתיאור מילולי של צילום מסך מתוך אתר שיתוף התמונות הפופולארי "פליקר", המאפשר למשתמשיו הרשומים להעלות אליו צילומים בפורמט דיגיטלי ולקבל עליהם תגובות משאר המשתמשים. העמוד הזה הוא מתוך איזור הבלוג של האתר, שהתוכן בו נבחר ומוצג ע"י עורכי האתר ומפנה אל צילומים מסוימים בליווי כיתוב המתיי...

צעדות בעיר של זכוכית

תמונה
"ניו יורק הייתה מרחב שלא ימוצה לעולם, מבוך של מבואות לעין קץ, ואחת היא תמיד עד כמה הרחיק לכת, עד כמה היטיב להכיר את שכונותיה ורחובותיה – תמיד הותירה בו העיר את התחושה שהוא אבוד. אבוד לא רק בתוך העיר, אלא גם בתוך עצמו." מבוא הנובלה "עיר הזכוכית" היא הראשונה מתוך קובץ הסיפורים "הטרילוגיה הניו-יורקית" של פול אוסטר, וניתן להגדירה כאבטיפוס של ספרות בלשית מטאפיזית, בשל האופן בו היא עושה שימוש במוטיבים של הסיפור הבלשי הקלאסי. אולם, בעוד הבלש הקלאסי ימצא פתרון לתעלומה, כאן הוא יעמוד מול סוגיות העוסקות בפענוח של זהותו העצמית, שאינן פתירות. הבלש ב"עיר הזכוכית" הוא למעשה סופר המתחזה לבלש, אשר לעולם לא ימצא את מבוקשו, מאחר ובעולם הפוסט-מודרני בו הוא חי, המסמנים מנותקים מהמסומנים והאבחנה בין הסובייקט לסביבתו מעומעמת. כפי שנראה באופן סמלי בעמוד זה מתוך הנובלה הגרפית "עיר הזכוכית", בו דמות הגיבור מוצגת במנותק מהעיר בה הוא צועד, המיוצגת באמצעות מפה. הרומן של אוסטר עוסק אם כך בקשרים שבין יצירת החלל לזהות האישית, כפי שהבחין גם ד...

ניתוח פסיכואנליטי לנובלה הגרפית "חור שחור"

תמונה
מבוא בשנת 1900 יצא לראשונה לאור ספרו של פרויד "פירוש החלום", בו הצביע על הסובייקט כהוויה מדברת וייחודית, שיש ביכולתה להביא פרשנות פרטיקולארית לחלומות אותם היא חולמת. "ההנחה שלי, שחלומות ניתנים לפירוש, עומדת בסתירה מיידית לתורת החלום השלטת", כתב. עד אז פירוש החלום היה בדרך כלל על פי שיטה אחידה שהתבססה על מערכת של סמלים מוסכמים, ותפיסה בעלת אופי מיסטי-נבואי. יותר מכך, טען פרויד, "'אפילו אם נניח שלכל חלום יש מובן וערך נפשי, עדיין יש להשאיר פתח לאפשרות שלא יהיה זה אותו מובן בכל חלום". פרויד, רופא בהכשרתו, התמחה בפסיכיאטריה, כאשר בשיתוף עם ד"ר יוזף ברויר הגיע למסקנה שהסיבות למקרים של היסטריה במטופלים במרפאה בה עבד, טמונות בעבר, ויכולות לעלות באמצעות היפנוזה. מאוחר יותר זנח פרויד את ההיפנוזה וגילה שניתן להגיע לתוצאות דומות גם באמצעות דו שיח, תוך העלאת אסוציאציות חופשיות שבדרך כלל יתחברו אל אותו מקום לא מודע, ובאופן זה ישפרו את חיי המטופל. "נודע לי מתוך דיווח חשוב של יוזף ברויר, שהתרת תבניות אלה – הנחשבות לסימפטומים של מחלה – מ...