יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

ניתוח פסיכואנליטי לנובלה הגרפית "חור שחור"




מבוא

בשנת 1900 יצא לראשונה לאור ספרו של פרויד "פירוש החלום", בו הצביע על הסובייקט כהוויה מדברת וייחודית, שיש ביכולתה להביא פרשנות פרטיקולארית לחלומות אותם היא חולמת. "ההנחה שלי, שחלומות ניתנים לפירוש, עומדת בסתירה מיידית לתורת החלום השלטת", כתב. עד אז פירוש החלום היה בדרך כלל על פי שיטה אחידה שהתבססה על מערכת של סמלים מוסכמים, ותפיסה בעלת אופי מיסטי-נבואי. יותר מכך, טען פרויד, "'אפילו אם נניח שלכל חלום יש מובן וערך נפשי, עדיין יש להשאיר פתח לאפשרות שלא יהיה זה אותו מובן בכל חלום".

פרויד, רופא בהכשרתו, התמחה בפסיכיאטריה, כאשר בשיתוף עם ד"ר יוזף ברויר הגיע למסקנה שהסיבות למקרים של היסטריה במטופלים במרפאה בה עבד, טמונות בעבר, ויכולות לעלות באמצעות היפנוזה. מאוחר יותר זנח פרויד את ההיפנוזה וגילה שניתן להגיע לתוצאות דומות גם באמצעות דו שיח, תוך העלאת אסוציאציות חופשיות שבדרך כלל יתחברו אל אותו מקום לא מודע, ובאופן זה ישפרו את חיי המטופל. "נודע לי מתוך דיווח חשוב של יוזף ברויר, שהתרת תבניות אלה – הנחשבות לסימפטומים של מחלה – משמעה בו בזמן גם סילוקן". (ברויר ופרויד, 1895)

התהוות הראיה משמעותית לאופן בו הסובייקט ובפרט מיניותו מתעצבים. כך טענו פרויד ובהמשך גם לאקאן. כיום ברור כי הפסיכואנליזה עוסקת בקשת של תיאוריות שבמרכזן העיסוק בסובייקט האנושי, במיניות ובלא-מודע, כאשר האספקט הוויזואלי הוא חשוב ביותר בכינונן. השימוש במונח "סובייקט" מתייחס לאופן בו כל אחד מגיב לדימויים חזותיים בצורה רגשית שאינה בהכרח רציונאלית או מודעת. כלומר, חלק מהתגובות הרגשיות שלנו מגיעות מהלא-מודע.

בעוד שהפסיכואנליזה פותחה כטיפול תרפויטי בבני אדם, היא הפכה מאוחר יותר לכלי פרשני מרתק בתחום התרבות והאמנות, ובמיוחד בתחום הקולנוע. אולם עם זאת, היא אינה מבקשת לנתח את חיי היוצר (למרות שפרויד עצמו הציע פרשנות פסיכולוגית לליאונרדו דה-וינצ'י) כי אם את האלמנטים הפסיכולוגיסטיים ביצירה עצמה ואת השפעתה האפשרית על הצופה.

עלילת הנובלה הגרפית "חור שחור" אותה יצר האמן צ'ארלס ברנס, ממוקמת בפרברי סיאטל, באמצע שנות השבעים. הנובלה עוקבת אחר קבוצה של תלמידי תיכון מתבגרים על חוויותיהם החברתיות והאישיות, שחלקם מתחילים ללקות במגפה מסתורית, המועברת באמצעות המגע המיני הראשון שלהם. המחלה איננה מתבטאת בכאב פיזי או במוות. לחלופין, היא גורמת לעיוותים חיצוניים בדרגות שונות של חומרה. נערה אחת מצמיחה זנב, האחרת משילה את עורה כנחש, לדמות נוספת יש פני חיה וכן הלאה.

במאמר זה אבקש לפרש את היצירה לפי תיאורית פירוש החלום של פרויד ולפי האופן בו לאקאן קרא אותה. כמו כן אנסה לנתח את הדימויים החזותיים בה ע"פ תיאורית שלב המראה של לאקאן.

אירמה

בליל ה-23 ביולי 1895, חולם פרויד חלום שיהפוך לאבן מסד לכל תפיסת החלומות שפיתח. ביקיצתו הוא מקבע את זיכרון החלום בכתב. החלום מתאר בקצרה אירוע חברתי, בו פרויד פוגש את מי שהוא מכנה "אירמה", אחת ממטופליו, המתלוננת בפניו על כאבים מחניקים. פרויד לוקח אותה הצידה ובודק אותה. "אז נפתח הפה היטב, ואני מגלה כתם לבן גדול מצד ימין, ובמקום אחר אני רואה גלד לבן-אפור נרחב על תצורות מקורזלות משונות המעוצבות בעליל על פי קונכיות האף". בהמשך הוא קורא אליו מספר עמיתים רופאים לעזרה באבחון. יחדיו הם מגיעים למסקנה שמדובר כנראה בתגובה לזריקת טרימטילאמין מזוהמת שחבר הזריק לה זמן מה קודם לכן.

בהמשך ינתח פרויד באריכות את חלומו זה בהתבסס על מספר אירועים מקדימים, חלקם שיירי יומו וחלקם קשורים בעברו הרחוק יותר. תוך כך מבקש פרויד מקוראיו להתייחס לענייניו הפרטיים כאל שלהם, "שכן, ההתעניינות במשמעות החבויה של החלומות דורשת במפגיע העברה כזאת". אם נרצה, בקשה היכולה להדמות במובן מה לבקשתו של היוצר האמנותי מקהלו. ואכן, פרויד הרבה להתייחס אל החלום כאל יצירת אמנות.

על מנת לנתח את חלומו משתמש פרויד בהגדרתם של שתי טכניקות מרכזיות במלאכת החלום. הראשונה, טכניקת הדחיסה, או העיבוי, שכשמה כן היא, מעבה את טקסט החלום. שכן, "בהשוואה לשפע של מחשבות החלום והיקפן, החלום מצומצם, דל ולאקוני". זוהי עבודה יסודית ומדוקדקת, בה כל פרט מתקשר למערכת אסוציאציות שמעבה אותו. בפרשנותו את חלומו, פרויד מתייחס בנפרד אל כל שורה בסיפור החלום ומברר לעומק את מעגלי הפרשנות הפרטיקולאריים שניתן לתת לה, תוך שהוא עצמו מדגים בעזרת דימוי ויזואלי את השיטה שלו לעומת זו של קודמיו: "חידת תמונות כזאת היא החלום, וקודמי שעסקו בתחום פירוש החלום שגו בשופטם את החידה כאילו היא קומפוזיציה של ציור..." כלומר, פרויד טוען שיש להתבונן בחלום כמכלול של פרטים ולא כמקשת קומפוזיציה אחת.

הטכניקה השנייה היא טכניקת ההיסט, או ההתקה, המתייחסת לאופן בו מלאכת החלום מסיטה רגשות, מקומות, דמויות ושמות מסוימים ממשמעותם ומשקלם ומחליפה אותם באחרים. כלומר מודעות לכך שאסור לקחת את הפרטים הנמסרים בחלום כפשוטם, יש לבדוק אם אינם מסתירים או מסמלים פרטים אחרים. כך גם יש להסתכל על מסר החלום בכללו, שהלוא הוא מבקש למסור לנו יותר מאת סיפור העלילה שאנו זוכרים ממנו. "החלום, כביכול, ממורכז אחרת, תוכנו מאורגן סביב יסודות המשמשים לו מרכז, והם שונים מאלה שבמרכז מחשבות החלום".

בסיכומו של דבר מגיע פרויד למסקנה שתוכנו של החלום, הוא מילוי משאלה. כאשר בכך מדובר למעשה על שני כוחות סותרים המעצבים את החלום, "האחד יוצר את המשאלה שהחלום נותן לה ביטוי, בעוד האחר מפעיל צנזורה על משאלת חלום זו ובאמצעותה כופה עיוות על ביטויה". בחלום על אירמה פרויד מנקה מעצמו את תחושת האשם שעלתה בו כאשר הטיפול הפסיכואנליטי שלה (במציאות) לא צלח. ואף מטיל את האחריות על הכישלון בחבר אחר. בסופה של הפרשנות הוא כותב: "איני רוצה לטעון שחשפתי את מובנו של החלום במלואו, שאין פרצות בפירוש שהבאתי". שם גם מתייחס פרויד לכך שנאלץ להפעיל שיקולים הקשורים בעובדה שמדובר בחלום שלו. לאקאן התייחס לעובדה שפרויד במעשה הפרשנות של חלומו הסית את קוראיו ממספר נושאים, ראשית בעניין הטרימטילאמין, שפרויד מציין אמנם את הקשרו לנושא המיניות, אך מיד עובר לספר על חבר נוסף שהפנה את תשומת ליבו של פרויד לקשר שבין תצורת קונכיות האף לבין אלו של איברי המין הנשיים. (שלוש תצורות מקורזלות בגרונה של אירמה) ובזאת מתחמק מעשיית הקשר ישיר (ומתבקש) בינו לבין נושא המיניות. בנוסף, לאקאן טען שתפקידו של האנליטיקאי הוא לעזור למטופל לחלץ את הפירוש של עצמו. ואם להמשיך את קו מחשבתו, באופן זה אפשר אולי לקבוע שבהתבוננות ביצירת האמנות, תפקיד הצופה הוא להיות האנליטיקאי של היצירה.

כפי שכבר ציינתי קודם לכן, במציאות הנפשית שלנו לראייה יש מקום מרכזי כפי שעולה מפרויד ומלאקאן. כאשר ניתן לפרש זאת בשני אופנים. ראשית, הראיה כמכוננת של זהות. לאקאן ניסח את שלב המראה המתרחש בילדות המוקדמת, שבו הבניית הזהות העצמית שלנו נעשית באמצעות פידבק בו אנו תופסים את עצמינו דרך השתקפות (מעוותת) של עצמינו בעיני האחר. שנית, תפיסת הראייה כדחף. פרויד היה זה שאיתר את הדחף הסקופי, שמשמעותו העונג שבהתבוננות, תכונה אנושית מולדת. שני אלמנטים אלו הם מרכזיים ביצירה "חור שחור".

אליזה

הנובלה "חור שחור" מתכתבת עם ז'אנר של סרטי אימה העוסקים בגיל ההתבגרות, בהם בדרך כלל העיסוק הוא סביב מיניות. בסרט "Halloween" לדוגמא, שביים ג'ון קרפנטר ב 1978, בני נוער המאבדים את בתוליהם נרצחים בידי פסיכופט העוטה מסכה. סרטי קולנוע אחרים שעסקו במיניות של צעירים דנו בעיקר בנושאים של טאבו מיני, תשוקות אל מול איסורים וכדומה. סרטי קולנוע באופן כללי יוצרים עולם ויזואלי שלם עבור הצופה מכיוון שהם בנויים בצורה מניפולטיבית המשלבת דימויים חזותיים בזמן ובמרחב נתון. בנובלה הגרפית מצב העניינים שונה מעט. אמנם אופי הנובלה הוא במידה רבה קולנועי, ישנה עריכת תכנים, יצירת סגנון וסיפור נרטיבי בשילוב עם דיאלוגים, אולם בשונה מחוויית הצפייה בסרט קולנוע, כאן לצופה ישנה אפשרות לשהות סלקטיבית יותר בזמן ובמרחב. במהלך הקריאה בנובלה העיניים יכולות לנדוד מקריאת הטקסטים לדימויים החזותיים, הלוך ושוב, קדימה ואחורה, ואף להיעצם לכמה רגעים, וכך נוצרים להם מעין פערים של ריק, המאפשר חשיבה וניתוח הפרטיקולאריים לכל מתבונן. זה זמן להתבונן ביצירה. זמן בלתי מוגבל לפרשנות אישית, אינטימית. ויתכן שבמובן מסוים ניתן להשוות זאת לאבחנתו של פרויד בין הלך רוחו של האדם המהרהר (החולם וצופה הקולנוע) לזה של המתבונן במהלכי נפשו. "על המתבונן בעצמו מוטל רק לדכא את הביקורת, כשהוא מצליח בכך, מגיעים לתודעתו אינספור הבזקי רעיונות, שאחרת לא היו ניתנים לתפיסה".

הנובלה נפתחת בסצנה המתרחשת בשיעור ביולוגיה בו התלמידים מנתחים צפרדעים, קית' מאוהב בשותפתו לניסוי, כריס הלוהטת, אבל תוך כדי הניתוח הוא חווה "סוג של דה ז'ה וו, או משהו, תחושה מקדימה... הרגשתי שאני מתבונן אל העתיד והעתיד נראה ממש דפוק".  קית' מרגיש שהוא נשאב אל תוך חור שחור שנפתח ומושך אותו פנימה. סצנה זו, כמו גם מבנה הסיפור בכללו עושה שימוש בערבול הזמנים האופייני למעשה החלום וניתוחו הפסיכואנליטי, בו אירועים מובנים בדיעבד ובמהופך. יתרה מכך, בנובלה "חור שחור" לא מצוינים מספרי העמודים, עובדה שמחזקת ביתר עוצמה את האפשרות, שלא לומר את ההזמנה, לפרימת מימד הזמן הליניארי.


בכפולת העמודים הבאה ניתן לראות בעמוד השמאלי את פניו המתערפלות של קית', כאשר מתחתיהם ארבעה דימויים. החתך בבטנה של הצפרדע מתחלף בשסע מסתורי בכף רגל, בעור המתקלף מעל גבה של דמות נשית ולבסוף בכף יד המסתירה איבר מין נשי. שלושת השסעים הללו הם וריאציות ויזואליות-סמליות לאותו נושא, (ממש כמו התצורות המקורזלות באזנה של אירמה). בעמוד הימני, ניתן לראות שמעל לאותם ארבעה דימויים מהעמוד הקודם מעוצבים מעגלי דימויים סמליים נוספים: נחש, ראשנים, בדלי סיגריות וג'וינטים, פיסות עור מקולף, עצמות, בקבוקים שבורים ואקדח. מאחר שכל הספר מאופיין בשימוש בדיו שחורה וקונטרסטית, התוצאה המתקבלת היא מעגל היפנוטי, מערפל. "כתוצאה מהרפיית פעולה מכוונת מסוימת...צצים בשעת ההירדמות ה"דימויים הלא-רצוניים...הצפים ועולים, מתגלגלים בתמונות חזותיות..."  ואכן, קית' מאבד את הכרתו למספר רגעים. בהמשך העלילה נחזור ונפגוש את כל אותם סמלים מקדימים.



אם נחזור שוב לרגע ניתוח הצפרדע, כבר כאן ניתן למצוא קישור לעבודתו של פרויד, שהיה רופא בהכשרתו, ושכזה עסק באורגניזם החי. כמו כן, פעולת הניתוח גם היא קשורה ישירות אל ניתוח החלום, שפרויד עצמו משתמש בו במושגים מהניתוח הפיזיולוגי, "כשאני שואל את המטופל, שעוד איננו מיומן: מה עולה בדעתך בקשר לחלום זה? אין הוא מסוגל בדרך כלל לתפוס מאומה בשדה הראיה הנפשי שלו. עלי לשטוח בפניו את החלום כשהוא מבותר לחלקיו, ואז הוא מספק לי, לגבי כל חלק וחלק, שורה של הבזקי רעיונות...". זאת ועוד, עבודת הניתוח הפיזיולוגי, כמו זאת של ניתוח החלום, דורשת התעמקות בפרטים, ונתפסת לא פעם, במיוחד על ידי אלו שלא עוסקים ברפואה או בתרפיה, כדוחה ויזואלית ורגשית. תיאור הניתוח בנובלה, "...יכולתי לראות את קרביה דרך החתך שעשיתי, והם נראו קשים ולבנים", אף מזכיר את תיאור פיה הנפתח של אירמה, "אז נפתח הפה היטב, ואני מגלה כתם לבן גדול מצד ימין...".

בהמשך העלילה, באחת מהגיחות אל מקום העישון החביב עליהם, במעמקי היער שבפאתי הפרבר בו הם גרים, חבריו של קית' מתחילים לדבר על כך שנער אחר, רוב, חטף את "החיידק", במקרה שלו, בצורת פה נוסף על צווארו, שכפי שבהמשך יתגלה, דובר את תחושותיו המודחקות. בנוסף, נודע לחברים שבאותו היער חיים כל אותם נערים דחויים שחלו במחלה וברחו מהבית, צעירים החיים במנותק מהחברה, גרים באוהלים מרופטים, וניזונים מ"ג'אנק פוד". על מנת להדגים את טכניקת העיבוי בספרו: "פירוש החלום", פרויד משתמש בחלום המונוגרפיה הבוטנית שלו, שאותה הוא מקשר לעבודה על קוקאין שכתב ולפרחים נוספים שיש להם משמעות סמלית בחייו, בנובלה "חור שחור" עושה גם ברנס שימוש נרחב בדימויים מחיי הטבע, תוך קישורם להתנסויות נרקוטיות מסוגים שונים, וגם באופן ברור כדימוי נוסף לאיבר המין הנשי, כפי שנראה בכפולה מתוך החלק השישי.


בסצנה זאת נמצא קית' בבית של חבורת סטודנטים מהקולג', לשם הוא מגיע כדי לרכוש סמים. ושם, תוך כדי עישון הסמים, כאשר החבורה מדברת ברקע, הוא חולם בהקיץ על עצמו עם כריס ביער, "רציתי להיות עמוק בתוך היער, נשען על גזע עץ...מסטול. להביט למטה אל תוך כל העלים והענפים...מתבונן במשהו טבעי ויפה." הדימויים המתארים את יער הפנטזיה שלו מיניים בבירור, העלים הנראים כשיער ערווה, וגזעי העצים כרגליים מפוסקות. כריס עצמה שוכבת על הדשא, עירומה. (פרויד, כמו ברנס, עשה גם הוא שימוש בדימוי היער כמקומו של הלא מודע). התמונה השישית מתארת את קית' במלואו כאשר חלומו נקטע באחת, ואז מעניין לראות ברקע את התמונה התלויה על הקיר, דיוקנו העצמי של מ.ס. אשר, המשתקף דרך מראה מעוותת. מן הסתם אין זה מקרי שברנס מצטט כאן את אשר, אמן האשליות האופטיות, ובמיוחד את הציור הספציפי הזה.



כאשר עלילת הנובלה מתפתחת, אנו לומדים שהעיוותים הגופניים שהמחלה המסתורית גורמת, קשורים ישירות לנפשם של אלו החולים בה, ויתרה מכך, לאופן שבו הם מאמינים שהסביבה תופסת אותם. בביתם של תלמידי הקולג' סוחרי הסמים, קית' מתוודע לנערה נוספת, אליזה, אמנית שאצלה המחלה מתבטאת בגידול של זנב. מעין משחק מילים על שמה, ועל האופן בו ודאי הוקנטה לא פעם כילדה וכמתבגרת משוחררת מינית.
קית' מוצא את עצמו נדחה ונמשך אליה באחת. כאשר שוב, העיסוק כאן הוא בטאבו המיני האופייני למתבגרים, שבו מסרים סותרים בין התשוקות הטבעיות, לבין מה שנחשב מקובל ע"י החברה. הזנב כאן הוא ללא ספק סמל פאלי כאשר המשיכה אליו תחשב למעשה כביטוי הומו-אירוטי. כמו כן, על אליזה "מלכת הלטאות" כפי שחבריה מכנים אותה, ניתן גם לחשוב בהקשר של השיר "Celebration of the Lizard" של להקת ה"דלתות", שכפי שנראה בקטע המובא מתוכו, מתאר גם הוא סוג של הזיה או חלום.
One morning he awoke in a green hotel
With a strange creature groaning beside him
Sweat oozed from its shining skin
is everybody in? is everybody in? is everybody in?
the ceremony is about to begin…

Wake up!
You can't remember where it was
Had this dream stopped?

כפי שלתרבות יש השפעה על האופן בו אנו נתפסים בעיני עצמינו ובעיני החברה, היא גם מהווה חלק לא מבוטל בעיצובן של יצירות אמנותיות. ב"פירוש החלום" פרויד עושה שימוש בציטוטים רבים מתחום הספרות, התיאטרון והאמנות החזותית ע"מ להדגים ולהעשיר את חיבורו.

סוף דבר

צ'ארלס ברנס, גדל בסיאטל בשנות ה 70. על היצירה "חור שחור" עבד כעשר שנים משנת 1995 עד שנת 2005, שבמהלכן היא יצאה לאור ראשית ב 12 חלקים נפרדים, ולבסוף אוחדה ליצירה בת כ- 400 עמודים. כל פרק פותח בדיפטיך שבצידו השמאלי דימוי בודד על רקע שחור, ובצד הימני את "שער" הפרק, הכולל גם טיפוגרפיה ייחודית לשם הפרק.



הדימוי הבודד הוא פיסת טבע דומם, מעין סימן מקדים, כמו פרט של חלום בלתי מפוענח, והוא בדרך כלל מתכתב ויזואלית עם הדימוי השלם, המפורט וברור יותר כביכול, אך למעשה פתייני ומסתורי לא פחות. ההקבלה בין שני עמודי הכפולה הפותחת היא פורמליסטית באופייה, אבל לאחר התבוננות חוזרת ניתן ללמוד שהשניים הם חלק משלם גדול יותר. כמו גם החלום ופירושו. אליבא דה פרויד, "מחשבות החלום ותוכן החלום מונחים לפנינו כשני תיאורים של אותו תוכן בשתי שפות שונות...תוכן החלום נמסר כאילו בכתב תמונות, שאת סימניו יש להעביר אחד לאחד ללשון מחשבות החלום. ברור שנלך שולל אם נקרא סימנים אלה על פי ערכם התמונתי ולא על פי מה שהם מתייחסים אליו, כסימנים".

למרות שהנובלה מתייחסת עלילתית לתקופת זמן ספציפית, והדמויות בה מסוגננות בהתאם, היא בהחלט עכשווית. להבדיל מסרטי הנעורים של אותה התקופה, שנקודת מבטם הייתה בד"כ גברית ומחפצנת, נקודת המבט בנובלה "חור שחור", שוויונית יותר באופי המבט שהיא מציעה. במספר סצנות זוגיות, כמו זו שבדוגמה הבאה
חוצה ברנס את הדמויות, כך שנוצרת למעשה דמות אחת, חציה נשית וחציה גברית. כמו כן, הנערות בנובלה מתוארות כאקטיביות ואסרטיביות לא פחות מהגברים, הן חושקות, יוזמות ומפתות, והגברים, המוצגים גם הם בעירום מלא, מגלים גם את צדדיהם הרגישים והחלשים. ברנס אף מתייחס בנובלה לאופן שבו הוצגה מיניות בסרטים חינוכיים שהוצגו בבתי הספר, כסטרילית, בטוחה, מצונזרת וא-מינית.

למרות שמאמר זה מבקש להתייחס ליצירה בפני עצמה, ולא אל יוצרה כנושא לניתוח האנליטי, עדיין מסקרן לשמוע כיצד היוצר מתייחס ליצירתו. במספר ראיונות שנערכו עמו, צ'ארלס ברנס הדגיש כי היצירה מבחינתו עוסקת בהתבגרות כמחלה, שיש המחלימים ממנה ויש שלא. הוא הוסיף גם שביצירה המתרחשת במקום ובזמן בו הוא עצמו התבגר ישנם מספר מוטיבים אוטוביוגרפיים, אבל עניינו כיוצר נבע מהרצון לעסוק בדמויות ובסיפורן. אל ניסיונות שונים שנעשו להתייחס לנגיף המסתורי כאל אלגוריה למגיפת האיידס, הוא התייחס בשלילה. מעל לכל, נראה שברנס מכיר באפשרות האולטימטיבית שיש ליצירה אמנותית לשמש כמראה, שדרכה יכול הצופה להתבונן אל תוך חייו שלו, במבט לאחור, אל תקופה כה מסעירה ואפלה, הלוא היא ההתבגרות המינית. וזאת תוך סיפוק הדחף הסקופי, העונג שבהתבוננות, במיוחד כשמדובר ביצירה ויזואלית, עשירה ומרתקת כמו ה"חור השחור".

נכתב במסגרת לימודי לתואר שני בחינוך לאמנות ב"מדרשה"-בית ברל.

ביבליוגרפיה
Burns, Charles. 2005. "Black Hole". Pantheon Books, NY.
Rose, Gillian. "Visual Methodologies". Chapter 6: Psychoanalysis. Sage, London.
Lacan, Jacques. 2001. "The Mirror Stage as Formative of the Function of the I", in Écrits: a selection, Routledge Classics, London.

פרויד, זיגמונד. 2007 [1941]. פירוש החלום. תרגום: רות גינזבורג. תל אביב: עם עובד

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה